<h1>צרור החיים הדרך התשיעי סימן א'</h1>
<h2>דף נ:</h2>
אסור לו לאדם לעשות מלאכה בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעלה. ואמרו חז"ל כל העושה מלאכה בהן אינו רואה סימן ברכה לעולם מאותה מלאכה, ויום י"ד שהוא ערב הפסח החמירו חז"ל ואמרו שהעושה בו מלאכה אחר חצות משמתינן ליה, ואי לא שמתוה מכין אותו מכת מרדות אם התרו בו כעובר על מאמר חז"ל. וחומרא זו ביום זה מפני שהיה בו חגיגה ושחיטת קרבן. ואמרו בירוש' (פסחים ריש פ"ד) אינו דין שיהא קרבנו של אדם קרב והוא עסוק במלאכתו, ובזמן הזה אע"פ שאין בו אותו טעם, יש לנו לסמוך על אותו טעם מפני שאנו עסוקים בצרכי המצה והמרור וענייני הפסח, וכן דעת הראב"ד ז"ל. וי"ד של ערב הפסח תלוי במנהג, מקום שנהגו לעשות מלאכה עד חצות עושין, שלא לעשות אין עושין, אבל מחצות ולמעלה אינו תלוי במנהג, דכל מקום אין עושין מלאכה מחצות ולמעלה.
<h2>דף נה.</h2>
ואפילו במקום שנהגו לעשות מלאכה עד חצות אין לו להתחיל שום מלאכה לכתחלה, ואע"פ שגומרה, שלא התירו לעשות מלאכה אלא לגמור המלאכה שהתחיל מאתמול ושהיה לצורך, אבל לכתחלה לא יתחיל. חוץ מג' מלאכות שעושין לכתחלה ומתחילין בהן, ואלו הן החייטים והספרים והכובסים, וכן לשון הגמרא, וחכמים אומרים שלש אמניות עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות החייטין והספרין והכובסין. ומדקא' עושין ולא אמר גומרין משמע דאפילו לכתחילה מותרין, ושאר מלאכות מיגמר אין אתחולי לא, וכן דעת הראב"ד ז"ל. ועוד כתב ז"ל דהני שלש מלאכות אפילו במקום שלא נהגו לעשות, מתחילין, דכי אמרו רבנן שלש אומניות עושין להתיר באו. וכן כתב בהשגות שהשיג על (ר"ת) [ר"ם] ז"ל. ודבר שאינו מלאכה גמורה מותרת בי"ד, כגון מושיבין שובכין לתרנגולין לכתחלה באותו יום, ואע"פ שאינו לצורך. ומוליכין ומביאין כלים מבית האומן בארבעה עשר, מפני שכל זה אינו מלאכה גמורה. וגורפין הזבל מתחת רגלי הבהמה בי"ד, דלאו מלאכה היא אלא טירחא. ומוציאין הזבל שבחצר לאשפה דומיא דגורפין מתחת רגלי הבהמה. וחייב כל אדם לטרוח בצרכי הלילה, כדי שיהא הכל מתוקן לסעודה.
